הכספת שירותי עזר בגביה חוקית בע"מ נ' שטיין

פסק דין

1.בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתה מיום 29.9.10 של כב' רשמת ההוצל"פ נעמה פרס בתיק הוצל"פ 01-02207-04-6 לפיה בהתאם לסעיף 18 (א) לחוק ההוצל"פ הפכה המבקשת שהייתה הזוכה בתיק ההוצל"פ לחייבת והמשיב שהיה החייב בתיק ההוצל"פ הפך לזוכה, והורתה למבקשת להשיב למשיב את כל הכספים שגבתה במסגרת תיק ההוצל"פ, סך של כעשרים ושנים אלף ₪.

2.תיק ההוצל"פ נפתח ע"י המבקשת בגין המחאה לפקודתו של מר מרדכי בורנשטיין (להלן: "בורנשטיין") אשר המחה למבקשת את זכויותיו בשיק.

המשיב הגיש התנגדות וברונשטיין ביקש לצרפו כתובע נוסף לתיק לאחר ביטול הסכם ההמחאה.

ביהמ"ש דחה את בקשתו של בורנשטיין לצרפו כתובע נוסף לתיק ובהחלטה נוספת החליט ביהמ"ש לדחות את התביעה של המבקשת כנגד המשיב על הסף כאשר איננה בעל הדין הנכון בתובענה.

3.בשלב זה פנה המשיב לרשמת ההוצל"פ בבקשה לפי סעיף 18 (א) לחוק באופן שכל הכספים שגבתה המבקשת יוחזרו לו בתור זוכה בתיק ההוצל"פ והמבקשת תהפך לחייבת.

על בסיס מצג זה נתנה החלטת הרשמת.

טוענת המבקשת כי לא ידעה על הגשת הבקשה ועמדתה לא נשמעה.

מעיון בהחלטת הרשמת לא ניתן ללמוד כי ההחלטה ניתנה לאחר שגם עמדת המבקשת הובאה טרם מתן ההחלטה.

4.דא עקא שבין לבין הגישה המבקשת ערעור לביהמ"ש המחוזי ובהסכמה בין בורנשטיין למשיב התקבל הערעור ובוטלה החלטת ביהמ"ש קמא שדחה את בקשתו של בורנשטיין להצטרף כתובע לתיק.

בהתאם לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי יצאה המבקשת מהתמונה והתיק חזר לביהמ"ש השלום לבירור הטענות בין בורנשטיין התובע לבין המשיב כנתבע.

5.הליכי הערעור לא הובאו לידיעתה של הרשמת ואין בכלל ספק כי לו הובאו כל העובדות לידיעתה של הרשמת לא הייתה ניתנת ההחלטה מיום 29.9.10 שכן המשיב נותר בתור נתבע-חייב ובמקום המבקשת בתור נמחת בא בורנשטיין הממחה בתור תובע – זוכה.

בשלב זה אמורה הייתה המבקשת לפנות לרשמת ולעדכן אותה על ההתפתחות האמורה ולבקשה לבטל החלטתה, שניתנה כנטען במעמד צד אחד וללא תגובת המבקשת.

במקום לנהוג בדרך האמורה בחרה המבקשת להגיש את הבר"ע שבפני ואין בכוונתי להחזיר את התיק להכרעה לרשמת כדי שתשקול שינוי החלטתה, אלא החלטתי להכריע לגופו של עניין.

6.בתגובתו מעלה המשיב טענות כרימון מדוע יש לדחות את הבר"ע החל באיחור בהגשת הבר"ע, ניסיון לראות את בקשתה של המבקשת בתור טענת פרעתי שבסמכות רשם ההוצל"פ ולא ביהמ"ש וכן נטען שיש לראות בכספים שנגבו בבחינת עיקול זמני ולכן אין להשיב הכספים טרם שינתן פסק דין סופי בתובענה.

נטענו בתגובה טענות נוספות שלא כאן המקום לפרטן ואולם הסבר כלשהו לא מצאתי בתגובה מדוע לא היה בפני הרשמת גילוי מלא, אמיתי ועדכני של המצב המשפטי, הגשת ערעור, גם אם באותו שלב עדיין לא ניתן פס"ד בערעור שהרי הרשמת בקשה ראיה על דחיית התביעה.

פסה"ד בערעור משנה ומבטל את החלטת ביהמ"ש קמא על דחיית התביעה על הסף ובמקום המבקשת נכנס בורנשטיין כתובע ולמעשה לא צריך לחול כלל ועיקר סעיף 18 (א) לחוק ולא היה מקום לשנות בין הזוכה לחייב ולא היה לצוות על החזרת המצב לקדמותו שכן אין כלל שינוי.

7.מי שגבה את הכספים בפועל במסגרת תיק ההוצל"פ היא המבקשת. מעמדה של המבקשת היה בתור נמחה, דהיינו כזכויותיו של הממחה בורנשטיין.

הבירור המשפטי בין בורנשטיין למשיב מצוי בעיצומו ואין עדיין הכרעה ומכל מקום למבקשת אין עוד מעמד בתיק.

עוד אציין שלא מצאתי בטיעוני המבקשת כי העבירה את הכספים שגבתה מהמשיב לבורנשטיין ולכן אין כל סיבה שתמשיך להחזיק בכספים שבכל מקרה אין לה זכות בהם.